וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל (בשמעכם) [כְּשׇׁמְעֲכֶם֙] אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כׇל־הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְנָ֨פְלָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְעָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃

בִּמְשֹׁךְ בִּתְקִיעָה אַחֲרוֹנָה, בְּהַאֲרִיךְ הַתּוֹקֵעַ אֶת הַקּוֹל.

תַּחְתֶּיהָ בִּמְקוֹמָהּ.

וִיהֵי בְּמֵיגַד בְּקְרַן דִכְרַיָא בְּמִשְׁמַעֲכוֹן יַת קַל שׁוֹפָרָא יְיַבְּבוּן כָּל עַמָא יַבָּבָא רַבָּא וְיִפּוֹל שׁוּרָא דְקַרְתָּא וְיִתְבְּלַע תְּחוֹתָהּ וְיִסְקוּן עַמָא גְבַר לְקִבְלֵיהּ:

את קול. רצה לומר, הקול ההוא המאריך בתקיעה נמשכת:

איש נגדו. לא יצטרכו להקיף ולעלות בה, כי כל החומה תפול:

במשוך. בהאריך הקול:

במשוך, בשמעכם. ר"ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז):