וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כׇל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ {פ}

וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם (תַּרְגּוּם:) בַּאֲתַרְהוֹן, וְלֹא צָרוּ עַל הָעִיר.

עַד חֲיוֹתָם מִן הַמַּכָּה.

וַהֲוָה כַּד שְׁלִימוּ כָל עַמָא לְמִגְזַר וִיתֵבוּ בְּאַתְרֵיהוֹן בְּמַשְׁרִיתָא עַד דְאִתַּסִיאוּ:

תחתם. במקומם:

חיותם. ענינו רפואה, כמו (ישעיהו לח כא) וימרחו על השחין ויחי:

וישבו תחתם. באשר הם חשו עד עתה לסכנת הדרך לא זזו עד שנתרפאו: