רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם (תַּרְגּוּם:) בַּאֲתַרְהוֹן, וְלֹא צָרוּ עַל הָעִיר.
עַד חֲיוֹתָם מִן הַמַּכָּה.
וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כׇל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם (תַּרְגּוּם:) בַּאֲתַרְהוֹן, וְלֹא צָרוּ עַל הָעִיר.
עַד חֲיוֹתָם מִן הַמַּכָּה.
וַהֲוָה כַּד שְׁלִימוּ כָל עַמָא לְמִגְזַר וִיתֵבוּ בְּאַתְרֵיהוֹן בְּמַשְׁרִיתָא עַד דְאִתַּסִיאוּ:
תחתם. במקומם:
חיותם. ענינו רפואה, כמו (ישעיהו לח כא) וימרחו על השחין ויחי:
וישבו תחתם. באשר הם חשו עד עתה לסכנת הדרך לא זזו עד שנתרפאו: