עַתָּה בָאתִי לְעֶזְרָתְךָ, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וּלְתוֹפְשָׂהּ לְהַפִּיל הַחוֹמָה, אֲבָל בִּימֵי משֶׁה רַבָּךְ בָּאתִי וְלֹא חָפֵץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג טו): אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים וְגוֹ'.
וַאֲמַר לָא אֲרֵי אֲנָא מַלְאַךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָם יְיָ כְּעַן אֲתֵיתִי וּנְפַל יְהוֹשֻׁעַ עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא וּסְגִיד וַאֲמַר לֵיהּ מַה רִבּוֹנִי מְמַלֵיל עִם עַבְדֵיהּ:
ויאמר לא. רצה לומר, לא באתי לעזור לאויבי ישראל, כי אני שר של ישראל הקרואים צבא ה׳, ומה שלא ראיתני עד הנה, הוא בעבור כי עתה באתי, ולא מאז:
מה אדוני מדבר. רצה לומר דבר דבריך והנני לקיימם כהעבד המקיים דברי האדון:
אל פניו. לפניו, רצה לומר, לפני העומד לנגדו:
ויאמר לא. השיב אל תסתפק בזה, כי באמת אני שר צבא ה', ר"ל לא באתי יחידי רק יש ויש אתי רבבות מחנות צבא עליונים היוצאים להלחם עם האויב ואני שר הצבא ההולך בראשם, ומה שראיתני עומד ופני נגדך הוא מצד כי עתה באתי בפעם הראשון, כי עוד לא נשקה המלחמה רק באתי להודיעך איזה ענין נבואיי, ולכן נפל על פניו בשראה כי דבר לו אליו ושאל מה אדוני מדבר אל עבדו: