וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ עִ֠בְר֠וּ לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֑ן וְהָרִ֨ימוּ לָכֶ֜ם אִ֣ישׁ אֶ֤בֶן אַחַת֙ עַל־שִׁכְמ֔וֹ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃

עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן וְגוֹ' הִכָּנְסוּ עַתָּה בַּיַּרְדֵּן וְעִבְרוּ עַד לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים.

וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ עֲבָרוּ קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ אֱלָהָכוֹן לְגוֹ יַרְדְנָא וַאֲרִימוּ לְכוֹן גְבַר אַבְנָא חָדָה עַל כִּתְפֵיהּ לְמִנְיַן שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

אל תוך הירדן. כי כבר יצאו ממנו, כאמור (פסוק א)

והרימו. והגביהו:

עברו. כי עמדו בשפת הירדן א"ל שיעברו אל צד הארון השני אל תוך הירדן (ובודאי הראה להם שיקחו מתחת מצב הכהנים):

והרימו לכם. בדברי ה' שאמר שאו לכם שתים עשרה אבנים נוכל לפרש שיקחו כולם את הי"ב אבנים ביחד וישאום במוטות, שבזה יוכלו לשאת אבנים כבדות יותר (כמ"ש בסוטה (לד א) גמירי כל טונא דמדלי איניש על כתפוי וכו'). ויהושע באר הדברים שכ"א ירים אבן מיוחד וישאהו על כתפו (עי' באורי על תו"כ בפסוק (ויקרא א, ב) תקריבו את קרבנכם). ובאר הטעם, שיהיו י"ב במספר השבטים, שכל שבט הוא ענין בפ"ע: