וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־יְהֹוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָֽה׃

וּכְעַן דְחִילוּ מִן קֳדָם יְיָ וּפְלַחוּ קֳדָמוֹהִי בִּשְׁלָמוּתָא וּבְקוּשְׁטָא וְאַעֲדוּ יַת טַעֲוָתָא דִי פַלְחוּ אֲבָהַתְכוֹן בְּעִבַר פְּרָת וּבְמִצְרַיִם וּפְלַחוּ קֳדָם יְיָ:

ועתה. הואיל והרבה להיטיב עמכם:

והסירו וכו׳. רצונו לומר הסירו מהלב, מכל וכל, מחשבת עבודה זרה:

ובמצרים. כי רבים מהם עבדו במצרים עבודה זרה, כמו שכתוב (יחזקאל כ ח) ואת גלולי מצרים לא עזבו:

השאלות(יד) מדוע אמר ועבדו את ה' שתי פעמים?

ועתה יראו את ה'. אחר כל החסדים האלה יראו את ה' וכו'. והנה בא לצוות להם שייראו את ה' יראת הרוממות, לא יראת עונש, ושיעבדו אותו באמת ובתמים, לא עבודה מזויפת שזה הפך האמת, ולא עבודה בעבור תקות גמול, כענין אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס (אבות פ"א מ"ג), שזה הפך התמימות. והתנה עמם והסירו את אלהים, כי א"א לעבוד את ה' בשיתוף, רק אותו לבדו, ועז"א ועבדו את ה', ר"ל אותו לבד מבלי שיתוף, כי המשתף עמו זולתו אינו עובד את ה':

ואחר שזכר כל הטובות שחנן השם יתברך את ישראל צוה אותם לירא את ה' ולעבוד אותו ולהסיר את אלהי הנכר מקרבם: