לְבִלְתִּי־בֹא֙ בַּגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹֽא־תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם׃

בְּדִיל דְלָא לְאִתְעֲרָבָא בְּעַמְמַיָא הָאִלֵין דִי אִשְׁתָּאֲרוּ הָאִלֵין עִמְכוֹן וּבְשׁוּם טַעֲוַתְהוֹן לָא תִדְכְּרוּן וְלָא תְקִימוּן וְלָא תִפְלְחוּנוּן וְלָא תִסְגְדוּן לְהוֹן:

לבלתי בוא בגוים. שלא תבואו לכללם להיות כמוהם:

ולא תשביעו. רצה לומר, את הזולת:

לבלתי. ובמה שתשמרו את דברי התורה בהכרח תשמרו לבלתי בוא והתחתן בגוים "האלה" הנשארים, שהזהירה התורה עליו. וכפל מלת האלה, שנכבשו והנשארים שלא נכבשו כנ"ל (פסוק ד - ה), ולכן אמר (פסוק יב) ביתר הגוים האלה הנשארים האלה, שמבואר אצלנו ההבדל בין יתר ובין שאר, היתר הוא במקרה והוא בגוים שנכבשו שמה שהנותר מהם היה במקרה, והנשאר הוא בכוונה, וזה באלה שלא נכבשו שהניח ה' בכוונה לנסות בם את ישראל (כמ"ש שופטים ג׳:א׳):

ובשם. ר"ל ע"י שלא תתחתנו בם לא תבואו לאיסורים חמורים יותר להזכיר בשם אלהיהם, ויותר חמור מזה להשביע בשמם, ויותר חמור מזה לעבדם, ויותר חמור להשתחוות שהוא מד' עבודות שחייבים עליהם מיתה. ועקר דבריו שמכלל לאו אתה שומע הן, שבאם יתחתנו עמהם יזכירו בשם אלהיהם ואחר כך ישבעו ואח"כ יעבודו ואח"ז ישתחוו למו: