יְהוֹשֻׁעַ כ״ג · ט״ו

וִיהֵי כְּמָא דְאִתְקַיָמוּ עֲלֵיכוֹן כָּל פִּתְגָמַיָא תַקְנַיָא דִי מַלֵיל יְיָ אֱלָהָכוֹן עֲלֵיכוֹן כֵּן יַיְתֵי יְיָ עֲלֵיכוֹן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא בִּישַׁיָא עַד דִישֵׁיצֵי יַתְכוֹן מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא הָדָא דִי יְהַב לְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן:

והיה וכו׳. וכמו שהיה כל דבר הטוב, כן יהיה כל דבר הרע:

והיה. וא"כ תשכילו מזה כי כמו שבא עליכם כל הדבר הטוב כן יביא עליכם את כל הדבר הרע בעברכם את ברית ה', כי אז הגם שלפי הטבע היה ראוי שתתקיימו, הלא אז יחרה אף ה' בכם להענישכם בדרך השגחיי:

ואבדתם מהרה. ע"י יד ה' וענשו הבלתי נקשר עם הזמן והטבע ומסובביהם. ולכן נגד מה שתחלה אמר עד אבדכם, ר"ל מצד הטבע בהמשך הזמן, הוסיף פה, א] עד השמידו אותכם, בשמד וכליון השגחיי. ב] ואבדתם מהרה, וגם הודיע עוד הבדל בין הבאת הטוב ובין הבאת הרע, כי הטוב שיעיד ה' ידברנו בהחלטה באופן שדבורו הוא גמר הדבר, והטוב בא מעצמו כי ה' אמר ויהי, לא כן גזרתו על הרע הוא אינו בדרך החלטה, רק דרך תנאי תלוי אם לא ישובו ממעשיהם ואז צריך להביאו בפועל, כי אינו בא מעצמו, ועז"א כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב (מעצמו) כן יביא ה' עליכם כל הדבר הרע, כי לא יבוא מעצמו: