וַאֲמַר פִינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי מְנַשֶׁה יוֹמָא דֵין יְדַעְנָא אֲרֵי בֵינָנָא שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא דַייָ דְלָא שְׁקַרְתּוּן בְּמֵימְרָא דַייָ שִׁקְרָא הָדֵין בְּכֵן שֵׁיזַבְתּוּן יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַד מֵימְרָא דַיָי:
היום ידענו וכו׳. בתת בלבבנו להזהר מבוא בדמים ולדבר תחלה פנים אל פנים, כי רואים אנו אשר לא מעלתם המעל הזה אשר חשבנו, ואדרבה אז בבנין המזבח הצלתם את בני ישראל מיד מכת ה׳, כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה׳ ולא יענשו, מה שאין כן אם השביתו, כי אז לא היו נצולים מעונש:
השאלות(לא) התכת הכתוב קשה מאד, והלא תחלה טרם שעשו המזבח לא הסתפקו שה' בקרבם?
היום ידענו. פנחס התחיל לפייסם ואמר כי הוא לא נסתפק בזה כלל, כי אחר שראו שה' שוכן בתוך ישראל ולא הסתיר פניו מהם ידעו שלא מעלו שבטיהם בו מעל. ושיעור הכתוב, היום (כי בתוכנו ה') ידענו כי לא מעלתם בה' המעל הזה. (מלות כי בתוכנו ה' הוא מאמר מוסגר, מבאר יען שבתוכנו ה' מזה ידענו כי לא מעלתם):
אז הצלתם. ר"ל כי אם הייתם מועלים במעל גדול כזה, הלא אז הצלתם והפרשתם (מלשון (בראשית לא, ט) ויצל אלהים את מקנה אביכם) את ב"י מיד ה' והשגחתו, וא"כ ממה שיד ה' בתוכנו עושה פלא ידענו היום כי לא מעלתם. וכוונת דבריו שעד היום לא נסתפק כלל, ומה שבאו אליהם היה לדעת טעמם וכדי להסיר מכשול מדורות הבאים: