כִּי֩ עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵ֘ינוּ֮ אַחֲרֵ֒ינוּ֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת יְהֹוָה֙ לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ וְלֹא־יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לְבָנֵ֔ינוּ אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהֹוָֽה׃

כִּי עֵד הוּא שֶׁלֹּא סִילַּקְנוּ עַצְמֵנוּ מִתּוֹרַת מִזְבֵּחַ.

אֲרֵי סָהִיד הוּא בֵּינָנָא וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין דָרָנָא בַּתְרָנָא לְמִפְלַח יַת פּוּלְחָנָא דַייָ קֳדָמוֹהִי בְּעַלָוְתָנָא וּבְדִבְחָנָא וּבְנִכְסַת קוּדְשָׁנָא וְלָא יֵמְרוּן בְּנֵיכוֹן לִבְנָנָא מְחַר לֵית לְכוֹן חוּלַק בְּמֵימְרָא דַיָי:

כי עד הוא. כי רק להיות הוא עד בינינו, שגם אנחנו נעבוד את ה׳, כי גם לנו חלק בו, כי המזבח אשר בינינו דומה הוא למזבח ה׳, ולזה יחשב לעד:

ולא יאמרו. ולא יוכלו עוד לומר כזאת: