יְהוֹשֻׁעַ כ״ב · י״ט

אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם שֶׁלֹּא בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁרוֹת בָּהּ שְׁכִינָתוֹ.

וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ כְּמוֹ: וּבָנוּ אַל תִּמְרוֹדוּ.

וּבְרַם אִם מְסָאֲבָא אֲרַע אַחְסַנְתְּכוֹן עֲבָרוּ לְכוֹן לַאֲרַע אַחְסַנַת עַמָא דַייָ דִי שְׁרָא תַמָן מַשְׁכְּנָא דַייָ וְאַחֲסִינוּ בֵּינָנָא וּבְמֵימְרָא דַייָ לָא תִמְרְדוּן וּבָנָא לָא תִמְרְדוּן בְּמִבְנֵיכוֹן לְכוֹן מַדְבְּחָא בַּר מִמַדְבְּחָא דַייָ אֱלָהָנָא:

ואך אם טמאה. אם בעיניכם טמאה ארץ אחוזתכם לפי שאין המשכן שם, ובעבור זה תחשבו לומר שאין השגחת המקום עליכם רק על ידי אמצעות השר השורר, ואליו תעשו המזבח לעולה וזבח:

עברו לכם. הלא זאת עשו עברו הנה והאחזו נחלה בתוכנו:

ובה׳ אל תמרדו. כי גם בדבר זה יחשב למורד בה׳:

ואותנו אל תמרדו. כי הואיל ועל ידכם יבוא הקצף על כולנו, הרי הוא כאלו מרדתם בנו:

בבנותכם. במה שבניתם:

ואותנו. ענינו, כמו ובנו:

מבלעדי. ענינו כמו זולת, וכן (בראשית יד כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים:

ואך. ב] עתה טענו על הצד הב' אם יאמרו שעשו המזבח לה', אך אם תאמרו כי טמאה ארץ אחוזתכם ואינה ראויה להקריב שם קרבנות ולכן בניתם המזבח מעבר הלז כדי להקריב עליו לה', הנה גם בצד הזה הוא מרד, בין נגד ה' שצוה שלא להקריב בבמה רק במשכן ה', בין נגד ישראל שזה מפריד בין הקיבוץ והאחדות אשר ביניהם, שמצדו ראוי שיעבדו כולם שכם אחד לאל אחד בבית אחד, ולא יחצו לשני כתות בשני מזבחות. וז"ש עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה', באופן שתתאחדו עמנו בין באחוזת הארץ הקדושה בין בעבודת ה' במשכנו וביתו:

ובה' אל תמרדו ואותנו אל תמרדו. כי זה מרד נגד ה' ונגד ישראל. וכדברים האלה פי' הרי"א. ולא נמצא בשום מקום פעל מרד נקשר עם מלת את רק פה, כי המורד הוא רק עבד באדוניו, לא חצי העם בחציו השני. שמרידה זאת היא רק שיעשה פירוד משני הצדדים עד שגם אנחנו נמרוד באחדות ישראל, שיתחלק, ואתם תגרמו הפירוד והמרד גם מצדנו, וע"ז בא מלת אותנו: