הַמְעַט־לָ֙נוּ֙ אֶת־עֲוֺ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹא־הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת יְהֹוָֽה׃

הַזְעֵיר לָנָא יַת חוֹבָא דִפְעוֹר דְלָא אִדַכִּינָא מִנֵיהּ עַד יוֹמָא הָדֵין וַהֲוַת מְחָתָא בִּכְנִשְׁתָּא דַיָי:

המעט. רצה לומר, וכי העון שבידנו מאז האם קל הוא:

עון פעור. העון שעבדו לפעור:

לא הטהרנו. רצה לומר, לא נתכפר מכל וכל:

בעדת ה׳. אף באלו שלא חטאו:

היה הנגף. על שלא מיחו:

המעט. אמרו וא"ת מה לכם תריבו ריב ה', דעו כי מזה ימשך נזק אל הגוי כולו, כמו שהיה בעון פעור שהיה בו שני נזקים, א] לדורות, אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה. ב] בשעת מעשה, שהיה הנגף בעדת ה', שנלקו הבלתי חוטאים בעון החוטאים: