אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כׇּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עׇמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃ {פ}

הַמּוּעָדָה הַהַזְמָנָה הַיְעוּדוֹת לְכָךְ.

אִלֵין הֲוָאָה קִרְוַיָא דִמְזַמְנָן לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרַיָא דִי יִתְגַיְירוּן בֵּינֵיהוֹן לְמֶעְרָק לְתַמָן כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא בְּשָׁלוּ וְלָא יְמוּת בִּידָא דְגָאֵיל דְמָא עַד דִיקוּם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא:

עד עמדו. עד יעמוד למשפט לדונו אם הוא חייב מיתה, וכאשר יצא חייב, אז ביד גואל הדם להמיתו:

המועדה. מלשון ועד וקבוץ להתאסף בהן הרוצחים, כמו (ישעיהו יד יג) בהר מועד:

ערי המועדה. שם בשקל מוסדה שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה: