יְהוֹשֻׁעַ כ׳ · ט׳

הַמּוּעָדָה הַהַזְמָנָה הַיְעוּדוֹת לְכָךְ.

אִלֵין הֲוָאָה קִרְוַיָא דִמְזַמְנָן לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְגִיוֹרַיָא דִי יִתְגַיְירוּן בֵּינֵיהוֹן לְמֶעְרָק לְתַמָן כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא בְּשָׁלוּ וְלָא יְמוּת בִּידָא דְגָאֵיל דְמָא עַד דִיקוּם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא:

עד עמדו. עד יעמוד למשפט לדונו אם הוא חייב מיתה, וכאשר יצא חייב, אז ביד גואל הדם להמיתו:

המועדה. מלשון ועד וקבוץ להתאסף בהן הרוצחים, כמו (ישעיהו יד יג) בהר מועד:

ערי המועדה. שם בשקל מוסדה שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה: