הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כׇּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃

אֶת תִּקְוַת לְשׁוֹן קַו וְחֶבֶל.

הָא אֲנַחְנָא עָלִין בְּאַרְעָא יַת תּוֹרָא דְחוּט זְהוֹרִיתָא הָדֵין תִקְטְרִי בַּחֲרַכָּא דְשַׁלְשַלְתָּנָא בֵּיהּ וְיַת אֲבוּךְ וְיַת אִמֵךְ וְיַת אֲחָיְכִי וְיַת כָּל בֵּית אָבוּךְ תִּכְנְשִׁין לְוָתֵיךְ לְבֵיתָא:

אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ:

הזה. אשר הורדתנו בו:

תקשרי. להיות לאות וסימן:

בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:

תקות. מלשון קו וחבל, וכן (ישעיהו מד יג) נטה קו:

השני. רצה לומר, צבוע בצבע אדום, כמו (שמות כה ד) ותולעת שני:

תאספי. ענין הכנסה, כמו (שופטים יט טו) ואין איש מאסף אותם: