וַיֵּצֵ֥א גְבוּל־בְּנֵי־דָ֖ן מֵהֶ֑ם וַיַּעֲל֣וּ בְנֵי־דָ֠ן וַיִּלָּחֲמ֨וּ עִם־לֶ֜שֶׁם וַיִּלְכְּד֥וּ אוֹתָ֣הּ ׀ וַיַּכּ֧וּ אוֹתָ֣הּ לְפִי־חֶ֗רֶב וַיִּֽרְשׁ֤וּ אוֹתָהּ֙ וַיֵּ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וַיִּקְרְא֤וּ לְלֶ֙שֶׁם֙ דָּ֔ן כְּשֵׁ֖ם דָּ֥ן אֲבִיהֶֽם׃

וַיֵּצֵא גְּבוּל בְּנֵי־דָן־מֵהֶם כָּאן נָטְלוּ קְצָת וְעוֹד נָפַל לָהֶם גּוֹרָל בְּמָקוֹם אַחֵר רָחוֹק מִגְּבוּלָם, וּשְׁאָר שְׁבָטִים מַפְסִיקִין בֵּינְתַיִם.

וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם לְאַחַר זְמַן בִּימֵי עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, וּבִימֵי פֶּסֶל מִיכָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (יח ב).

לֶשֶׁם הִיא לַיִשׁ הָאֲמוּרָה בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (יח יד).

וּנְפַק תְּחוּם בְּנֵי דָן מִנְהוֹן וּסְלִיקוּ בְּנֵי דָן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עִם לֶשֶׁם וּכְבַשׁוּ יָתָהּ וּמְחוֹ יָתָה לְפִתְגַם דְחֶרֶב וִירִיתוּ יָתָהּ וִיתִיבוּ בָהּ וּקְרוֹ לְלֶשֶׁם דָן כְּשׁוּם דָן אֲבוּהוֹן:

ויצא גבול בני דן מהם. רצה לומר, גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם, ולא הספיק להם, ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם, והוא ליש האמורה בספר שופטים (יח ז) והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה (ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א): ירדן נקרא על שם שיורד מדן, והוא לשם, והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית, וזה שאמר הכתוב (מלכים א ה ה): מדן ועד באר שבע, ורצה לומר, מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון, כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית, ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית, כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא):

וירשו. מלשון ירושה:

ויצא. ר"ל יען ששבט הדני נחלו בסוף א"י אצל הספר, לא יכלו להוריש את האמורי (כמ"ש שופטים א, לד). וז"ש ויצא גבול בני דן מהם. ר"ל שלא נחלו את גבולם כי האמורי לא נתנו לרדת לעמק, וזה באר בשופטים י"ח כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה, כוונתו שנחלתו לא נפלה בתוך השבטים רק בקצה המערב על הספר, ולכן ויעלו בני דן וילחמו עם לשם, שהוא במזרח א"י, וזה היה בימי שפוט השופטים, והוא ליש הנזכר שם: