וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כ֠וּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹ֠ה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃

וְקָמוּ גַבְרַיָא וַאֲזַלוּ וּפַקֵיד יְהוֹשֻׁעַ יַת דַאֲזַלוּ לְמִכְתַּב יַת אַרְעָא לְמֵימָר אֱזִילוּ וְהַלִיכוּ בְאַרְעָא וּכְתוּבוּ יָתָהּ וְתוּבוּ לְוָתִי וְהָכָא אֶרְמֵי לְכוֹן עַדְבִין קֳדָם יְיָ בְּשִׁלֹה:

האנשים. השלוחים:

ויצו יהושע. רצה לומר, זרז אותם על זאת:

ויצו את יהושע את ההלכים. הגם שלבני ישראל הודיע כי פרטי הפעולות הם מזומנים מאת ה' ומה' כל משפט הגורל והנחלה, בכ"ז אל השלוחים ההולכים צוה שילכו כבני אדם ההולכים ועושים ומחלקים בבחירתם:

לכו כו' וכתבו אותה ושובו אלי. וכן לא אמר להם שיורה גורל, רק ופה אשליך לכם גורל, כי למראית העין ישליך כדרך בני אדם המשליכים גורל שאין יודעים ומתכוונים איך יפול הגורל. והנה השאלה שתפול בכאן איך חלקו לז' חלקים והלא נחלת שמעון לוקח מנחלת יהודה, יתבאר לקמן (סימן יט):