וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ {פ}

וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלַיִם כָּל אַחַת עִיר לְעַצְמָהּ, וְכֵן גִּבְעַת, קִרְיַת, חָמֵשׁ עָרִים בְּפָסוּק זֶה.

וּצְלַע אֶלֶף וִיבוּסָאֵי הִיא יְרוּשְׁלֵם גִבְעַת קִרְיַת קִרְוִין אַרְבַּע עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן דָא אַחֲסָנַת בְּנֵי בִנְיָמִין לְזַרְעֲיַתְהוֹן:

וצלע האלף. ה׳ עיירות במקרא זה: צלע א׳, האלף ב׳, ירושלים ג׳, גבעת ד׳, קרית ה׳:

ערים ארבע עשרה. ובפרטן אתה מוצא י"ב, ופי' כי צלע האלף הם ב' ערים, וכן גבעת קרית. ולדעתי השמיט מן הפרטים ענתות ועלמון שחשב בין ערי הלוים לבנימין (כא, יח), וכן משמע שצלע האלף עיר אחת ממה שבא צלע בפתח, שמורה שהוא סמוך, וכן גבעת סמוך: