וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־חָֽלְק֖וּ אֶת־נַחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ נַחֲלָתָן רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בִּימֵי משֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן כְּבָר נָפַל גּוֹרָל לִיהוּדָה וּלְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים.
וְאִשְׁתָּאֲרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל דְלָא פַּלִיגוּ יַת אַחְסַנְתְּהוֹן שַׁבְעָה שִׁבְטִין:
אשר לא חלקו. היות כי לא ידעו עדיין גבולות הארץ לחלקם בגורל:
שבעה שבטים. כי לחמשה כבר חלקו, כי משה חלק לבני ראובן ולבני גד ולחצי מנשה (במדבר לב לג) ויהושע חלק לבני יהודה ולבני אפרים ולחצי מנשה:
ויותרו. מלשון נותר:
ויותרו. כי ליהודה ויוסף, יען שעתיד לצמוח מהם חוטר מלוכה ושני משיחים הקדימו לקחת חלקם, ויתר השבטים לא נפל חלקם בגורל:
