וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃

וַיִּפְּלוּ חֶבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה שִׁשָּׁה לְשִׁשָּׁה בָּתֵּי אָבוֹת הַמְּנוּיִים לְמַעְלָה, וְאַרְבַּע לִבְנוֹת צְלָפְחָד, לֹא שֶׁתְּהֵא כָּל אַחַת בֵּית אָב לְעַצְמָהּ אֶלָּא שֶׁנָּטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים, חֵלֶק שֶׁל אֲבִיהֶם שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּלְפִי מִנְיַן הַיּוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ וְחִלְּקוּ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר אָבִיו, שֶׁהָיָה גַּם הוּא מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר וְנָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים, וְעוֹד הָיָה לָהֶם חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם שֶׁמֵּת בַּמִּדְבָּר בְּלֹא בָּנִים, וְנָטְלוּ נַחֲלָה בְּחֶלְקוֹ, כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּבָּבָא בַּתְרָא (קיח א), וְלֹא הוּזְקַק הַכָּתוּב לְהַשְׁמִיעֵנוּ מִנְיַן חֶלְקֵי הַבָּנוֹת, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בְּכוֹרָה וּלְהוֹדִיעַ שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֵלֶק יְרֻשָּׁה לָהֶם מֻחְזֶקֶת מֵאֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁאִילּוּלֵי כֵּן אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.

וּנְפָלוּ עַדְבֵי מְנַשֶׁה עַסְרָא בַּר מֵאֲרְעָא דְגִלְעָד וּמַתְנָן דְמֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא:

חבלי מנשה עשרה. בארץ ישראל עצמה לקחו עשרה מחוזות:

חבלי. המחוזות יקראו חבלים על שם: כי בחבל יחולק נחלה (עמוס ז יז: ואדמתך בחבל תחולק):

עשרה. ששה לששה בתי אבות, ובנות צלפחד לקחו ד' חלקים כמש"פ חז"ל (שם א) ועל פי הפשט, א] מהמכמתת עד עין תפוח. ב] ארץ תפוח עד נחל קנה. ג] מנחל קנה צפונה לנחל עד הים. ד] בית שאן ובנותיה. ה] יבלעם ובנותיה. ו] דאר ובנותיה. ז] עין דור ובנותיה. ח] תענך ובנותיה. ט] מגידו ובנותיה. י] שלשת הנפת. הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל ומדה מיוחדת: