יְהוֹשֻׁעַ ט״ז · ב׳

וְנָפֵק מִבֵּית אֵל לְלוּז וַעֲבַר לִתְּחוּם אַרְכִּי לַעֲטָרוֹת:

לוזה. רצה לומר, מנגב לוז כמו שכתוב בגבול בנימן:

ויצא. לוז לא עמד כנגד הר בית אל, רק נכנס לצד דרום, שכן אמר (יח, יב) והיו תוצאותיו מדברה בית און (מבואר ששם כלה חוט הרוחב), ועבר משם הגבול לוזה, א"כ היה כנוס לפנים לצד דרום, לכן אמר ויצא מבית אל לוזה. ולוז היה ליוסף:

ועבר. ביושר:

אל גבול הארכי. ר"ל על גבול האורך הוא עצמו הגבול שהיה לבנימין בצפונו, עטרות אדר (שם יג). ואמר גבול הארכי, כי היה עוד עטרות בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ"ש בפסוק ז' וירד מינוחה עטרות: