וַיִּֽהְי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים מִקְצֵה֙ לְמַטֵּ֣ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֔ה אֶל־גְּב֥וּל אֱד֖וֹם בַּנֶּ֑גְבָּה קַבְצְאֵ֥ל וְעֵ֖דֶר וְיָגֽוּר׃

וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה בִּגְבוּל מַטֵּה יְהוּדָה, הוּא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין ז א): לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָירוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִים.

וַהֲוָה קִרְוַיָא מִסְיָפֵי לְשִׁבְטָא דִבְנֵי יְהוּדָה עַל תְּחוּם אֱדוֹם בְּדָרוֹמָא קַבְצְאֵל וָעֵדֶר וְיָגוּר:

מקצה. העומדים מקצה נחלת יהודה אצל גבול אדום, בדרומה של יהודה: