יְהוֹשֻׁעַ י״ד · ד׳

כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כִּי הָיוּ בְּנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת תַּחַת שֵׁבֶט לֵוִי.

מקור: ספריא · CC BY

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

אֲרֵי הֲווֹ בְנֵי יוֹסֵף תְּרֵין שִׁבְטִין מְנַשֶׁה וְאֶפְרָיִם וְלָא יְהָבוּ חוּלֵק לְלֵוָאֵי בְּאַרְעָא אֱלָהֵן קִרְוִין לְמִתַּב וּרְוָחֵיהוֹן לִבְעִירֵיהוֹן וּלְגֵיתֵיהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

כי היו. רצה לומר, לפי שבני יוסף נחלקו לשתי מטות, והיו אם כן תשעה וחצי לבד הלוים, אבל ללוים לא נתנו נחלה לא משה ולא יהושע:

לשבת. רצה לומר, לבד לדור בהם, ולא להיות שלהם לגמרי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ומגרשיהם. הם הבנינים הסמוכים להעיר, מחוץ לחומה, וכאלו נגרשו ממנה:

למקניהם. הם בהמות גסות:

ולקנינם. הם בהמות דקות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

כי היו בני יוסף. והם השלימו מנין י"ב:

ולא נתנו. ואף בארץ לא נתנו חלק להם, רק ערים לשבת, וע"כ אינם מהמנין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל