יְהוֹשֻׁעַ י״ג · א׳

וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד מִמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם נִשְׁאֲרָה לְרִשְׁתָּהּ, שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה.

וִיהוֹשֻׁעַ סִיב עָל בְּיוֹמִין וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ אַתְּ סַבְתָּא עַלְתָא בְיוֹמִין וְאַרְעָא אִשְׁתָּאֲרַת סַגִיאָה לַחֲדָא לִמֵירְתָהּ:

זקן בא בימים. זקן יאמר לשון בני אדם המוחש, הנראה באדם מלובן השער והקמטת הפנים, ולפעמים מקדים לבוא בלא עת, ולזה פירש ואמר בא בימים, כאומר הנה בא בזמנו לפי הימים:

הרבה מאד. ולא תוכל לכבוש הכל בחייך:

והנה זכר כי יהושע היה זקן בא בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה ולא יתכן לו מצד זקנותו להשלים המלחמ' עם מלכים הנשארים וצווה מאת הש"י שיפילה לישראל בנחלה כאילו כבשוה כלה ר"ל לט' השבטים וחצי שבט מנשה כי הב' שבטים וחצי לקחו חלקם מעבר לירדן ואולם לשבט הלוי לא נתן נחלה כמו שנאמר בתורה ואולם נתנו ללוים בארץ ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם וקנינם כמו שצוה הש"י את משה בתורה: