רַ֣ק כׇּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ׃

הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם שֶׁלֹּא נֶהֱרְסָה חוֹמָתָם כְּמוֹ יְרִיחוֹ שֶׁנָּפְלָה חוֹמָתָהּ, וְכֵן הָעַי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (לעיל ח כח): וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה.

זוּלָתִי אֶת־חָצוֹר לְבַדָּהּ בַּמָּסוֹרֶת שְׂרָפָה משֶׁה צִוָּה לוֹ וּמָסַר לוֹ כֵּן. (בראשית רבה וישלח):

לְחוֹד כָּל קִרְוַיָא דְקַיְמִין עַל תּוּקְפֵיהוֹן לָא אוֹקְדִינוּן יִשְׂרָאֵל אֱלָהֵין יַת חָצוֹר בִּלְחוֹדָהּ אוֹקֵיד יְהוֹשֻׁעַ:

על תלם. רצה לומר, בגבהם, שלא נפלו חומותיהם בעת הכבוש:

תלם. מלשון תל וגובה: