התחילו ללמודוּשְׁלַחוּ אֲנָשֵׁי גִבְעוֹן לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא לְמֵיְמַר לָא תְרַשֵׁל יְדָךְ מַעֲבְדָךְ סַק לְוָתָנָא בִּפְרִיעַ וּפְרוֹק לָנָא וְסַעֲדָנָא אֲרֵי אִתְכְּנָשׁוּ עֲלָנָא כָּל מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה יַתְבֵי טוּרָא:
אל תרף ידיך. לעזוב אותנו בידם:
תרף. מלשון רפיון:
והושיעה לנו ועזרנו. מבואר ההבדל בין עזר ותשועה, המושיע יעשה את הכל, והעוזר עוזר קצת עד שהנעזר יהיה הפועל העקרי. ועז"א הושיעה, או עכ"פ עזרנו עזר קצת ואנו נלחם: (כי נקבצו. ובפסוק ה' אמר ויאספו, כי האסיפה הוא אחר הקבוץ (כמ"ש בפי' ישעיה סי' יא), והמלכים כבר נתקבצו למעלה סימן ט', ופה היה צריך רק אסיפה נגד ישראל. אבל הגבעונים שדברו בבחינת שבאו עליהם שזה תחלת ההסכמה נגדם, אמרו כי נקבצו):