וַיָּשֻׁ֩בוּ֩ כׇל־הָעָ֨ם אֶל־הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת־לְשֹׁנֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, לֹא חָרַץ הַחוֹרֵץ לְאִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לְשׁוֹנוֹ.
חָרַץ לְשׁוֹן דִּבּוּר הַלָּשׁוֹן, וְכֵן (שמות יא ז): לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן (שמואל ב ה כד): אָז תֶּחֱרָץ, דְּדָוִד תִּקְרָא, תִּצְעַק קוֹל תְּשׁוּאוֹת הַמִּלְחָמָה.
וְתָבוּ כָל עַמָא לְמַשְׁרִיתָא לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַקֵדָה בִּשְׁלָם לָא הֲוָה נִזְקָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִדְחַק גְבַר יַת נַפְשֵׁיהּ:
לא חרץ וכו׳ לאיש. רצה לומר, אפילו לאיש אחד בהיותו יחידי לא חרץ עליו מי לשונו לדבר מאומה רע, כי נפל פחדם על כל:
חרץ. ענין תנועה, כמו (שמואל ב ה כד) אז תחרץ:
