יְהוֹשֻׁעַ א׳ · ז׳

רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד בְּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה.

תַּשְׂכִּיל תַּצְלִיחַ.

לְחוֹד תְּקֵיף וֶעְלֵם לַחֲדָא לְמִטַר לְמֶעְבַּד כְּכָל אוֹרַיְתָא דְפַקְדָךְ מֹשֶׁה עַבְדִי לָא תִסְטֵי מִינֵיהּ לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּדִיל דְתִצְלַח בְּכָל אֲתַר דִתְהָךְ:

רק וגו׳. כי לולא זאת, לא תועיל כלום בהנהגת העם כראוי:

למען. בעבור שמירת התורה תשכיל:

תשכיל. ענינו הצלחה, וכן (שמואל א יח יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל, כי המצליח נראה להבריות שעשה מעשיו בהשכל:

רק. נגד הענין הב' של הדבוק האלקי שעליו אמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, גם ע"ז צריך שתתחזק עוד ביותר, כי עיקר הגבורה לכבוש את יצרו. וגם ר"ל כי החזוק הגופני תלוי בחזוק הנפשי בשמירת התורה. ובאר כי החזוק הזה יהיה, א] לשמור א"ע ממצות ל"ת. ב] ולעשות מ"ע. ורק ככל התורה, ר"ל בל תשמרם מפני הכרעת השכל, רק מפני צווי התורה, וז"ש אשר צוך משה עבדי. וגם לא יספיק אם תשמור חלק מה"ת, כי צריך אתה לשמור (כ)כל התורה:

אל תסור ממנו (מן הספר). ימין, על צד התוספת. ושמאל, על המגרעת. ור"ל לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו:

למען תשכיל בכל אשר תלך. באר שמצות התורה נבדלו ממצות הנמוסיות בשני ענינים. א] שמצות הנמוסיות רובם אין בם טעם שכלי אשר יפיק אל התכלית הנרצה, לא כן מצות התורה הם מצות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות, ועז"א למען תשכיל. ב] שגם הנמוסים שהם נמוסים שכליים אינם מקיפים רק על הכללים, לא על כל פרטי ההנהגות וחלקיהם, לא כן מצוות התורה שהם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם, לכן אמר בכל אשר תלך: