מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם׃

מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה הוּא מִדְבַּר קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִין שֶׁעַל יְדֵי אֱדוֹם, שֶׁהָיָה בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וְדֶרֶךְ שָׁם נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ טז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ וְגוֹמֵר, וּמִנַּיִין שֶׁהָיָה בִּדְּרוֹמִית מִזְרָחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד ג): וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִין עַל יְדֵי אֱדוֹם.

וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת זֶה רָחְבָּהּ מִדָּרוֹם לְצָפוֹן.

כָּל אֶרֶץ הַחִתִּים בַּכְּלָל הַזֶּה.

וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ לְאָרְכָּהּ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.

מִמַדְבְּרָא וּלְבָנוֹנָא הָדֵין וְעַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא דִפְרָת כֹּל אַרַע חִתָּאֵי וְעַד יַמָא רַבָּא מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא יְהֵא תְחוּמְכוֹן:

מבוא השמש. שהוא ברוח מבוא השמש:

והלבנון. כן שם היער, ואולי גדלו בו אילני לבנה: מבוא ענין שקיעה, כמו (בראשית כח יא) כי בא השמש:

כל מקום. פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב (דברים יא, כד), ובארו חז"ל (ספרי שם) שר"ל שגם אם תדרכו בכ"מ שהוא בארצות שבח"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל מהמדבר וכו' שם יהיה גבולכם, שם אתם מצווים לכבוש, וח"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו את א"י. וכבר נודע מדברי חז"ל (ספרי דברים, ז) שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה, רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים, ועז"א למשה כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם, בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה, דבר ה' לא ישוב ריקם, ואומר שגם עתה כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. ורק זה תלוי בתנאי אם מהמדבר וכו' יהיה גבולכם, אם תכבשו כל א"י, ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם, כמ"ש (שופטים ג, א) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם, אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה: