וַֽיְהִי֙ כְּהַכּוֹתָ֔ם וְנֵֽאשְׁאַ֖ר אָ֑נִי וָאֶפְּלָ֨ה עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֗ק וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הֲמַשְׁחִ֣ית אַתָּ֗ה אֵ֚ת כׇּל־שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בְּשׇׁפְכְּךָ֥ אֶת־חֲמָתְךָ֖ עַל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וַהֲוָה כְּקַטָלוּתְהוֹן וְאִשְׁתְּאַרֵית אֲנָא וְאִשְׁתַּטְחֵית עַל אַפֵּי וּצְוַחֵית וַאֲמַרֵית קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים הַמְחַבֵּל אַתְּ יַת כָּל שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל בְּמִשְׁפְּכָךְ יַת חֵימְתָךְ עַל יְרוּשְׁלֵם:

ונאשאר אני. לא נשאר כ״א אני כי לא רשם סימן אף על אחד כי לא מצא צדיק, ורז״ל אמרו שנענשו על שלא מיחו בהם:

המשחית. כי תשחית את כולם בעת תשפוך חמתך על ירושלים:

ונאשאר. כמו ונשאר:

אהה. ענין ל׳ צעקת יללה:

ויהי כהכותם, וראיתי כי לא ישאר רק אני לבדי שלא היו צדיקים ביניהם, ואמר, המשחית אתה וכו' בשפכך חמתך על ירושלם, ר"ל אחר שאתה רוצה לשפוך חמתך על ירושלים העיר עצמה לשרפה באש, ובזה תשוכך חמתך ותכלהו על העצים והאבנים ודי בזה ולא תשחית את ישראל: