זָקֵ֡ן בָּח֣וּר וּבְתוּלָה֩ וְטַ֨ף וְנָשִׁ֜ים תַּהַרְג֣וּ לְמַשְׁחִ֗ית וְעַל־כׇּל־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־עָלָ֤יו הַתָּו֙ אַל־תִּגַּ֔שׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁ֖י תָּחֵ֑לּוּ וַיָּחֵ֙לּוּ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הַזְּקֵנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃

סָב עוּלֵם וּבְתוּלָה טַפְלָא וּנְשַׁיָא תִּקְטְלוּן לְחַבָּלָא וְעַל כָּל גַבְרָא דַעֲלוֹהִי רוּשָׁם תְּוָא לָא תִקְרְבוּן וּמִבֵּית מַקְדְשִׁי תִּשְׁרוּן וּשְׁרִיאוּ בְּגַבְרַיָא סָבַיָא דְקָדָם בֵּיתָא:

למשחית. להשחי׳ מן העולם:

ועל כל איש. אבל על כל מי שיהיה עליו הסימן אל תגשו אליו להכותו:

וממקדשי תחלו. תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי:

ויחלו. התחילו להכות מהזקני׳ שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים כמ״ש ושבעים איש מזקני וגו׳ ואיש מקטרתו בידו (לעיל ח):

תחלו, ויחלו. מלשון התחלה: