וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔ו עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ׃

וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ עֲבַר בְּגוֹ קַרְתָּא בְּגוֹ יְרוּשְׁלֵם וְתִרְשׁוֹם תְּוָא עַל בֵּית עֵינֵי גַבְרַיָא דִמְאַנְחִין וְדִמְאַנְקִין עַל כָּל תּוֹעֶבְתָּא דְאִתְעֲבִידָא בְּגַוָהּ:

בתוך העיר. ולתוספת ביאור אמר בתוך ירושלים:

והתוית תו. תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערי׳ בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה:

והתוית תו. ענין רושם וסימן כמו ויתו על דלתות השער (ש״א כא):

מצחות. מל׳ מצח:

והנאנקים. גם הוא ענין אנחה כמו אנקת אסיר (תהלים קב):

ויאמר אליו צוה שהוא יעבר תחלה ויתוה תו וסימן על מצחות האנשים הצדיקים שהם נאנחים על התועבות הנעשות בעיר כדי שמלאכי חבלה לא ישלטו בהם: