וְהָא שִׁתָּא גַבְרִין אָתָן מֵאוֹרַח תַּרְעָא עִלָאָה דִפְתִיחַ לְצִפּוּנָא וּגְבַר מִן כִּידוּרֵיהּ בִּידֵיהּ וְגַבְרָא חָד בֵּינֵיהוֹן לָבֵישׁ לְבוּשִׁין וּפִנְקֵס סַפְרָא בְּחַרְצֵיהּ וַעֲלוּ וְקָמוּ בִּסְטַר מַדְבְּחָא דִנְחָשָׁא:
והנה. כאשר קרא הנה היו באים דמות ששה אנשים וארז״ל שהם אף וחמה קצף משחית משבר ומכלה:
שער העליון. כן שם השער וכן נאמר הוא בנה את שער בית ה׳ העליון (מ״ב טו):
מפנה צפונה. הפונה לצפון:
ואיש. כ״א היה בידו כלי המשבר ומשחית המיוחד לו:
ואיש אחד בתוכם. בתוך ששת האנשים היה עוד איש אחד מלובש בגדי בד ובהאזור אשר במתניו היה תלוי קסת המיוחד לסופר והוא מכלי כתיבה:
ויבואו. אלה הששה עם האיש לבוש הבדים:
מזבח הנחושת. הוא המזבח אבניה שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר:
מפנה. מל׳ פניה:
מפצו. משבר ומפצץ וכן מפץ אתה לי (ירמיהו נ״א:כ׳):
בדים. פשתים כמו מדו בד (ויקרא ו):
וקסת. הוא מכלי הכתיבה:
והנה ששה אנשים ראה ששה מחבלים שהפקדו על העיר באים מדרך שער העליון ששם בית המלך, ואיש כלי מפצו בידו להשחית, ואיש אחד בתוכם לבוש בדים שהוא מלאך המלמד זכות, וקסת הסופר במתניו, לכתוב זכיותיהם בספר זכרון, והמליצה בזה כי ששה פקודי העיר רואי פני המלך הם השחיתו את העם והרגו הרג רב (ע"פ פקודתם) בסוף ימי המצור, כאילו ששה מלאכי משחית נתלבשו באלה לבלע ולהשחית, והם באו מבית המלך כי היו מרואי פניו, וירמיה היה כהן לבוש בגדי הבד לשרת בקדש וקסת הסופר במתניו לכתוב נבואותיו על ספר, כמו שאמר לו ה' שיכתוב על ספר דברי נחמות אשר ראה (ירמיהו סי' ל') והוא התעסק להשקיט את העם וליעצם עצת שלום ואמת:
