וְשִׁבְעִ֣ים אִ֣ישׁ מִזִּקְנֵ֣י בֵֽית־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל וְיַאֲזַנְיָ֨הוּ בֶן־שָׁפָ֜ן עֹמֵ֤ד בְּתוֹכָם֙ עֹמְדִ֣ים לִפְנֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ מִקְטַרְתּ֖וֹ בְּיָד֑וֹ וַעֲתַ֥ר עֲנַֽן־הַקְּטֹ֖רֶת עֹלֶֽה׃

וְשַׁבְעִין גַבְרָא מִסָבֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָה בַּר שָׁפָן קָאֵם בֵּינֵיהוֹן קַיְמִין קֳדָמֵיהוֹן וּגְבַר מַחְתְּיָתֵיהּ דִקְטַרְתָּא בִּידֵיהּ וִיטוּר עֲנַן קְטַרְתָּא סְלִיק:

ויאזניהו. הוא היה הראש על כולם:

עומדים. היו עומדים לפני הצורות ההם וכל איש היה בידו המחתה שמקטיר בה ומרבית עשן הקטורת עולה למעלה:

מקטרתו. המחבת שמקטירין בו:

ועתר. ענין רבוי כמו עתרת שלום (ירמיה לג):

ענן. עשן:

ושבעים איש שהם הסנהדרין, ויאזניה שהיה ראש הסנהדרין עומדים לפניהם לפני הגלולים ומקטירים לפניהם: