וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה לְאַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל קֵ֑ץ בָּ֣א הַקֵּ֔ץ עַל־[אַרְבַּ֖ע] (ארבעת) כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

וְאַתְּ בַּר אָדָם כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל קִצָא מְטָא מְטַת פּוּרְעֲנוּת קִצָא לְמֵיתֵי עַל אַרְבַּע רוּחֵי אַרְעָא:

לאדמת. על אדמת מושבותיהם:

על ארבע. ר״ל לא תשאר אף עיר אחת מא״י:

כנפות. קצות:

לאדמת ישראל קץ, כפל הדבר ר"ל שני קצוות, ומצייר כאילו ישראל הם קצה האחד והאומות הם הקצה השני, ומבאר שהפורעניות שבא אז לעולם בא בשביל ישראל, אם מצד שהם היו הסבה שבעבור עונותיהם בא הרעה, אם מצד שהם היו התכלית שבא הרעה והתחילה באומות כדי שיוכו ישראל לבסוף עפ"ז אמר שהקץ בא לאדמת ישראל ר"ל בסבתם ובשבילם, שעל ידיהם בא הקץ על ארבע כנפות הארץ, ואחר שבא על ארבע כנפות הארץ יחזור לבסוף עליהם שזה הוא תכלית הרעה, וז"ש עתה הקץ עליך, ושלחתי אפי בך שאינו ענין טבעי רק השגחיי ע"י אף ה', ושפטתיך ר"ל שיענישם מצד שני השקפות, א. בהשקף על תכונת נפש החוטאים, אם השתרשו החטאים במדות נפשו ותכונותיו עד שנפשו ומחשבותיו מלאים ממזימת החטא ואינם מקריים מצד התאוה לפי שעה וז"ש ושפטתיך כדרכיך, ב. בהשקף על כמות החטאים עצמם ורבוים, וז"ש ונתתי עליך את כל תועבותיך: