כִּ֣י הַמֹּכֵ֗ר אֶל־הַמִּמְכָּר֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְע֥וֹד בַּחַיִּ֖ים חַיָּתָ֑ם כִּֽי־חָז֤וֹן אֶל־כׇּל־הֲמוֹנָהּ֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְאִ֧ישׁ בַּעֲוֺנ֛וֹ חַיָּת֖וֹ לֹ֥א יִתְחַזָּֽקוּ׃

אֲרֵי מְזוֹבְנָא לִזְבִינָא לָא יְתוּב וְעַד דְאִינוּן חַיָן יִרְדִינוּן בִּגְוִיָתְהוֹן אֲרֵי נְבִיַיָא מִתְנַבָּן עַל כָּל אִתְרְגוּשַׁתְהוֹן לְמֵיתַב בִּתְיוּבְתָּא וְלָא תָיְבִין גְבַר בְּחוֹבֵי נַפְשֵׁיהּ מִתְרְעָן וְעַד דְאִינוּן קַיָמִין בִּתְיוּבְתָּא לָא מִתַּקְפִין:

כי המוכר. אף כי אם לא מכר שדהו לא היה שב אל השדה הזה שמכר להחזיק בה:

ועוד בחיים חייתם. ר״ל ואע״פ שיהיו נפשם עוד בחיים לא ישוב אליו אף בזולת המכירה:

כי חזון. כי כשנאמר החזון ההוא אל כל המון עמה לא היה מי ששב לה׳ וכל איש היתה נפשו קשורה בעונו ולא תתפרד ממנו לכן לא יתחזקו לשוב לארצם להחזיק בנחלתם:

חייתם. נפשם כמו וחיתו באור תראה (איוב ל״ג:כ״ח):

חזון. נבואה:

כי מבאר מדוע המוכר אל יתאבל כי לא יפסיד במה שמכר כי בל"ז המוכר לא ישוב אל הממכר, כי תהיה הארץ שממה, אבל עוד ירויח במה שמכר כי עי"ז עוד חייתם בחיים שע"י שמכר שדהו ויצא מן הארץ נשאר בחיים, וגם מי שמכר והיה בארץ מדלת העם השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים, אבל את בעלי השדות והעשירים הכה בחרב, כי חזון הנבואה שנבאו הנביאים על כל המונה החזון הזה לא ישוב אחור, ובוא יבא עליהם, ומהו החזון? איש ואיש, אשר בעונו חייתו שנפשו נקשרה בעונו, שחי חיי העון והפשע, לא יתחזקו לקראת האויב (גם יל"פ שאומר הלא חזון וחזות קשה נבאו על כל המונה ומדוע לא ישוב כל איש מדרכו הרעה, והלא כל איש חייתו תלוי בעונו שע"י עונו יאבד חייו, ומדוע לא יתחזקו לשוב בתשובה?):