וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

וְאָרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלֵיהוֹן וְאֶתֵּן יַת אַרְעָא לְצָדוּ וְאִשְׁתְּמָמוּ מִמִדְבַּר דִבְלָת בְּכָל מוֹתְבָנֵיהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

ונטיתי וגו׳. להכות בם:

ומשמה. הכל יתמהו מגודל חורבנה:

ממדבר דבלתה. משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם:

וידעו. אז ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול:

ומשמה. ענין תמהון:

דבלתה. כמו רבלתה ברי״ש וכן דעואל רעואל (במדבר א ב) והוא המקום שישב בה נ״נ בעת שהביאו לו את צדקיהו כמ״ש ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת (ירמיהו נ״ב:ט׳) ויתכן שהיא חמת רבה והיא בצפון א״י ונזכר בסוף הספר בגבולי א״י לעתיד: