יְחֶזְקֵאל מ״ו · י״ד

וּמִנְחָתָא תַעְבֵּיד עֲלוֹהִי בִּצְפַר בִּצְפַר חַד מִן שִׁתָּא בִּמְכִלְתָּא וּמִשְׁחָא תִּילְתוּת הִינָא לְעָרָבָא יַת סוּלְתָּא מִנְחָתָא קֳדָם יְיָ קְיַם עֲלַם תְּדִירָא:

תעשה עליו. על הכבש הנוסף בשביל המלואים:

לרוס את הסולת. לזלף ולהשקות בו את הסולת להיות רטוב ממנו:

מנחה לה׳. ר״ל זה יהיה מנחה לה׳ מלבד מנחת התמיד הנזכר בתורה:

חקות עולם תמיד. מחובר הוא למקרא שלאחריו לומר אל תחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת יחדלו מלהקריב התמיד והמנחה והשמן המוזכר בתורה כי חקות עולם תמיד יעשו את הכבש וכו׳:

לרוס. ענין זלוף ונטיפה כמו רסיסי לילה (ש״ה ה):

הסלת. קמח יפה:

ומנחה תעשה עליו וגו' ששית האיפה, שזה שיעור מנחת הכבש בימי החינוך כנ"ל, ושמן שלישית ההין, הגם שלפי החשבון היה לו לההביא ששית ההין, כי החשבון הוא הין לאיפה וששית ההין לששית האיפה, באר שיהיה לרוס את הסלת ולרככה בשמן הרבה, מנחה לה' חקת עולם תמיד, ר"ל כל מה שבארתי עד הנה הוא רק למצות מנחת החינוך, והוא רק לשעה לא לעולם, אבל חוץ מזה יביא את המנחה המיוחדת לה' אשר היא חקת עולם תמיד שיביא מנחת תמידין בבקר בבקר כהלכתו: