וְנָתַתָּ֣ה אֶל־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה לְשָׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃

וְתִתֵּן לְכַהֲנַיָא לֵיוָאֵי דִי אִינוּן מִזַרְעָא דְצָדוֹק דְקָרִיבִין לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי תּוֹר בַּר תּוֹרֵי לְחַטָאתָא:

ונתתה וגו׳. בשרו שיעמוד בתחיה ויהיה החנוך נעשה על ידו כי הוא היה כהן:

אל הכהנים הלוים. אל הכהנים הבאים משבט לוי:

אשר הם מזרע צדוק וגו׳. כי הם יהיו נבחרים לעתיד לעשות עבודת המזבח וכמ״ש והכהנים הלוים בני צדוק וגו׳ המה יקרבו אלי לשרתני (לקמן מד):

לשרתני. מוסב על הקרובים אלי:

פר בן בקר. מוסב על ונתתה וגו׳:

ונתתה אל הכהנים מזרע צדוק, כמו שיבואר (בסי' מ"ד) שרק בני צדוק יהיו כשרים אז לעבודה, מפני שהם קרובים אל ה' שלא עבדו ע"ז, והודיע לו ה' כי הוא יקום בתחיה בעת ההיא והוא ימסור פר החטאת להכהנים: