וַיְבִיאֵ֖נִי אֶל־הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֣מׇד אֶת־הָאֵילִ֗ים שֵׁשׁ־אַמּ֨וֹת רֹ֧חַב מִפּ֛וֹ וְשֵׁשׁ־אַמּֽוֹת־רֹ֥חַב מִפּ֖וֹ רֹ֥חַב הָאֹֽהֶל׃

שש אמות רוחב. הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם (ממזרח למערב):

וְאַעֲלַנִי לְהֵיכָלָא וּמְשַׁח יַת אֵילֵיָא שִׁית אַמִין פּוּתְיָא מִכָּא וְשִׁית אַמִין פּוּתְיָא מִכָּא פּוּתְיָא דְמַשְׁכְּנָא:

את האילים. הם המזוזות (ועם כי שם אילים הונח על המזוזות בעבור שהיו מגולים כאילן אלה ובענין נאמר ההיכל מזוזות רבעה עכ״ז קראם אילים כשם שאד המזוזות):

שש אמות רחב מפו. שש אמות היה רוחב המזוזה מהעבד מזה וכו׳ ר״ל עובי המזוזות בחלל הפתח (ויתכן שעובי הכותל היתה כמדת המזוזות וכמו כתלי׳ החצירות):

רחב האהל. ר״ל וכן היה רוחב האהל הוא המשקוף המאהיל על המזוזות ויתכן שהיה בתבנית אהל:

ויביאני אל ההיכל וכו' שש אמות רוחב, הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם, רוחב האהל מפני שהדין הוא שמן אגף הפתח ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ, אבל ההיכל היה לו פתחים כפולים (כמו שיבואר בפסוק כ"ד), ולפ"ז בין הפתחים היה כרשות בפ"ע ממוצע בין קדושת ההיכל ובין קדושת האולם, ולכן קראו בשם אהל: