וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֡ חִטִּ֡ין וּ֠שְׂעֹרִ֠ים וּפ֨וֹל וַעֲדָשִׁ֜ים וְדֹ֣חַן וְכֻסְּמִ֗ים וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ בִּכְלִ֣י אֶחָ֔ד וְעָשִׂ֧יתָ אוֹתָ֛ם לְךָ֖ לְלָ֑חֶם מִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה ׀ שׁוֹכֵ֣ב עַֽל־צִדְּךָ֗ שְׁלֹשׁ־מֵא֧וֹת וְתִשְׁעִ֛ים י֖וֹם תֹּאכְלֶֽנּוּ׃

וְאַתְּ סַב לָךְ חִטִין וּסְעוֹרִין וּפוֹלָא וּטְלוֹפְחִין וְדוֹחָן וְכוּנְתִּין וְתִתֵּן יַתְהוֹן לָךְ לְמֵיכַל מִנְיַן יוֹמַיָא דְאַתְּ שְׁכִיב עַל סִטְרָךְ תְּלַת מְאָה וְתִשְׁעִין יוֹמִין תֵּיכְלִינֵיהּ:

ונתתה אותם. את כולם יחד תתן בכלי אחד את המקח מהם לעשות לחם:

ועשית אותם. מכל המינים יחד תעשה אותם לך ללחם מאכלך והוא לאות לבני יהודה שבימי המצור יאכלו אלו המינים מעורבבים מפני הרעב ולא יבררו החטין למאכלם אבל יאכלו בתערובות המינים הפחותים ההם:

מספר. במספר הימים אשר תשכב על צדך השמאלי שהם ש״ץ יום תאכל לחם זה (וה״ה במספר הימים שישכב על צדו הימני שהם מ׳ יום ולקצר סמך על המבין כי דרך אחד להם):

חטין וגו׳. שמות מיני תבואה וקטניות:

ואתה קח לך חטין ושעורים צוה לו עוד שיעשה רמז אל המאכל שיאכלו בימי מצורם, א. ממה שיקח חטין ושעורים שהוא סימן הזמנת הלחם לימי המצור, ב. ונתת אותם בכלי אחד לסימן שיאכלום בתערובות מינים שונים מחסרון לחם נקי, ג. מספר הימים שיכין לחם על ש"ץ יום, כי מלך בבל סמך על ירושלים בי' ימים לחדש העשירי בשנה התשיעית לצדקיהו, וכבשה בחדש הרביעי מהשנה הי"א למלכותו בז' או בט' לחדש, והאריכו ימי המצור י"ח חדש, ומבואר בירמיה כי באמצע ימי המצור יסתלק מלך בבל מירושלים מפני חיל פרעה (שם ל"ו), וכפי הנראה (שם פסוק י"ז וסי' ל"ב א') היה זה בשנה העשירית למלכות צדקיהו, וכפי זה י"ל ששובו אל המצור שנית היה בתחילת אייר שמאז עד י' תמוז לשנת החורבן היה ת"ל יום, ובעת סר נבוכדנצר מן העיר הכינו להם לחם לימי המצור והכינו לש"ץ יום שהוא שנה וחדש, כי לא מצאו יותר, וז"ש מספר הימים אשר אתה שוכב שלש מאות ותשעים יום ואחר ש"ץ יום החל הרעב בעיר וסבלו רעב ארבעים יום, שאז מתו ברעב ודבר וחרב בתוך העיר עד שנבקעה העיר (כמ"ש (ירמיה כ"א ד')) ובכ"מ, ולפ"ז בש"ץ ימים הראשונים אכלו במשקל, וז"ש ומאכלך במשקל עשרים שקל ליום, וכן שתו המים במשורה וזה יהיה רק בש"ץ הראשונים כי אח"כ תצמצם יותר כי לא יהיה להם עוד עשרים שקל ליום: