וַאֲנִ֗י נָתַ֤תִּֽי לְךָ֙ אֶת־שְׁנֵ֣י עֲוֺנָ֔ם לְמִסְפַּ֣ר יָמִ֔ים שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת וְתִשְׁעִ֖ים י֑וֹם וְנָשָׂ֖אתָ עֲוֺ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃

וַאֲנָא יְהָבִית לָךְ עַל חַד תְּרֵין בְּחוֹבֵיהוֹן לְמִנְיַן יוֹמַיָא תְּלַת מְאָה וְתִשְׁעִין יוֹמִין וּתְקַבֵּיל חוֹבֵי בֵית יִשְׂרָאֵל:

ואני נתתי לך. למולך הקלתי לחשוב את שנות העון למספר ימים ר״ל כל שנה יחשב ליום ובשכבת יום תכפר על עון שנה:

שלש וגו׳. ר״ל והרי הם שלש מאות ותשעים יום כי כן מספר שנות עוונם משנכנסו לארץ עד שגלו בימי הושע בן אלה כי לא בכל ימיהם חטאו כ״א במספר שנים אלו כן הוא בס״ע (ואף שעד ימי ירבעם היו בני יהודה במלכות אחת עם אפרים מ״מ יחשב ע״ש מלכות אפרים כי הם הרבים מול יהודה):

ונשאת וגו׳. כאומר הואיל וכן תוכל לכפר עם צער השכיבה על כל שנות עוונם לבל יכלו בעוונם כי תוכל לשכוב כל מספר הימים משא״כ אם היה יום ליום ושנה לשנה כי אז לא היית יוכל לשכוב נגד כל שני עוונם לכפר על כולם כי אם לפי המספר שתוכל לשכוב על צדך:

שני. מל׳ שנה:

ונשאת. תכפר:

ואני, ר"ל ועי"כ יוחשבו השנים שחטאו בהם לימים (כי היום והשנה יש להם התדמות שבכ"א השמש סובב את גלגלו, ביום סובב ממזרח למערב ובשנה ממערב למזרח), ז"ש ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים, כי מצד הזכות הזה שהיו נתונים בכל העתים האלה תחת הטבע והמערכה שלא יוכרו שנויהם רק בשנים בשיתחלפו הארבע תקופות, לכן לא יחשבו השנים רק לימים ולפי חשבון הרי"א במלכים היה מימות ירבעם שהתחילו עשרת השבטים לחטא עד חורבן הבית שלש מאות ותשעים שנה כמבואר מחשבון שנות מלכי יהודה לפי שטתו, ולכן צוהו לשכוב ש"ץ יום: