יְחֶזְקֵאל ד׳ · ג׳

וְאַתְּ סַב לָךְ מַסְרֵית בַּרְזֵל וְתִתֵּן יָתָהּ כּוֹתֶל בַּרְזֶל בֵּינָךְ וּבֵין קַרְתָּא וְתַתְקֵן יַת אַפָךְ לָהּ וּתְהֵי בְצַיְרָא וּתְצוּר עֲלָהּ אָת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל:

ונתתה אותה. העמיד אותה להיות כקיר ברזל מפסקת בינך ובין העיר החקוקה והיא דוגמת חומת העיר המפסקת בינה ובין הצרים עליה:

והכינותה. תכין אליה פניך כאלו אתה נלחם עליה:

והיתה במצור. ר״ל אף כי תהיה במצור אשר ציירת עליה צורת מצור עכ״ז גם אתה תצור עליה ותלחם בה והיא לאות לבני ישראל אשר מלבד האויב הנלחם בם אלחם בם גם אני:

מחבת. שם כלי מה:

קיר. כותל:

והכינותה. מל׳ הכנה:

אות. סימן:

לבית ישראל. על בני יהודה יאמר:

ואתה אחר שתצייר ענין האויבים הצרים עליה בדבר ה', תקח מחבת ברזל וזה יהיה לאות שהושם קיר ברזל בין הנביא מלאך ה' ובין העיר רומז כי עונותיהם היו מבדילים כקיר ברזל בין ה' ושלוחי השגחתו ובין העיר, ובכ"ז והכינתה את פניך עליה לרמז שדרך הקיר הזה הכין ה' פניו אליה ע"י נביאיו ששלח אליהם יום יום השכם ושלוח, ומצד זה היא במצור כפול, א. מצור נפשי, ע"י הנביאים הצרים עליה יום יום להשיבם אל דרך הטוב, ב. המצור של האויבים, וז"ש שע"י הקיר ברזל והיתה במצור מן האויבים כי סרה ההשגחה מהם, וע"י שהכין פניו אל העיר, עי"כ וצרת עליה אתה, להשיבם למוטב באופן שאם ינצח הנביא את העיר לא ינצחום האויבים, ואם לא ינצח רק תשאר הקיר ברזל בינו ובינם אז האויבים ינצחוה, וזה האות לבית ישראל: