וְאַתָּ֤ה בֶן־אָדָם֙ קַח־לְךָ֣ לְבֵנָ֔ה וְנָתַתָּ֥ה אוֹתָ֖הּ לְפָנֶ֑יךָ וְחַקּוֹתָ֥ עָלֶ֛יהָ עִ֖יר אֶת־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

לבנה. טויל"ה בלע"ז ויש מהם שהם גדולות:

וְאַתְּ בַּר אָדָם סַב לָךְ אַבְנָא וְתִתֵּן יָתָהּ קָדָמָךְ וּתְצוֹר עֲלָהּ קַרְתָּא יַת יְרוּשְׁלֵם:

ונתתה. העמידה מול פניך וחקוק עליה צורת עיר וחזר ופירש את ירושלים:

לבנה. עשוי מן הטיט ומייבשים בחמה או שורפים אותו באש וכן נלבנה לבנים (בראשית יא):

וחקות. מלשון חקיקה:

קח לך לבנה הורה בזה כי ירושלים אין הוייתה ומציאותה רק ע"י השגחת ה' ורצונו, כי היא בעצמה זולתו היא לבנה היולאנית גולמיית בלי שום צורה, רק ע"י שתתן אותה לפניך שזה רמז על ששם ה' אותה לפניו וישים עיני השגחתו עליה, עי"כ וחקות עליה עיר נבנית על תילה עליה עיר מושב ולהיותה ירושלים קרית מלך רב: