יְחֶזְקֵאל ל״ט · כ״ג

וְיֵדְעוּן עַמְמַיָא אֲרֵי בְּחוֹבֵיהוֹן גְלוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל דְשַׁקָרוּ בְמֵימְרִי וְסַלִיקֵית שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן וּמְסַרְתִּינוּן בְּיַד סָנְאֵיהוֹן וְאִתְקַטָלוּ בְחַרְבָּא כּוּלְהוֹן:

וידעו הגוים. כשיראו גבורתי ידעו שלא מקוצר יד לא השארתי את ישראל בארצי אלא שגלו בעבור עוונם על אשר מעלו וכחשו בי ולכן הסתרתי פני מהם ונתתים ביד אויביהם וכמעט כולם נפלו בחרב:

מעלו בי. כחשו ושקרו בי כמו ומעלה בו מעל (במדבר ד) ת״א ותשקר ביה שקר:

כולם. ר״ל רובם כי הרוב ככל:

ב. וידעו הגוים, שתחלה היה חילול ה', א. על הגלות, שאמרו עם ה' אלה ומארצו יצאו, ועתה ידעו כי גלו בעונם, שמפני שמעלו בי לכן ואסתר פני מהם, ב. היה חילול ה' בגלות עצמו שכמה פעמים נמכרו לטבח ולהרג ולא הושיעם ה', עתה ידעו שמה שאתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כולם ע"י השמדות והגזרות שהיו בימי הגליות זה היה מפני, כי כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם, שלכן ואסתר פני מהם בימי הגליות, ולולא המעל לא גלו ולולא הפשעים לא היה מסתיר פנים גם בימי הגליות: