בְּשַׂ֤ר גִּבּוֹרִים֙ תֹּאכֵ֔לוּ וְדַם־נְשִׂיאֵ֥י הָאָ֖רֶץ תִּשְׁתּ֑וּ אֵילִ֨ים כָּרִ֤ים וְעַתּוּדִים֙ פָּרִ֔ים מְרִיאֵ֥י בָשָׁ֖ן כֻּלָּֽם׃

בְּסַר גִבָּרִין תֵּיכְלוּן וְדַם רַבְרְבֵי אַרְעָא תִּשְׁתּוּן מַלְכִין שִׁלְטוֹנִין וְטוּרְנִין גִבָּרִין עַתִּירֵי נִכְסַיָא כּוּלְהוֹן:

אלים כרים וגו׳. ר״ל משובחים ושמנים כאילים וככרים וכו׳ והוא ענין מליצה:

כרים. כבשים שמנים:

ועתודים. הם הזכרים מן העזים:

מריאי בשן. ענין פטום ושמן כמו ושלם מריאכם (עמוס ה׳:כ״ב) ובשן הוא מקום מרעה שמן כמ״ש פרות הבשן (שם ד) ור״ל פטומים ומשומנים במרעה בשן: