וְעָבְר֤וּ הָעֹֽבְרִים֙ בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן עַ֣ד קָבְר֤וּ אֹתוֹ֙ הַֽמְקַבְּרִ֔ים אֶל־גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג׃

וְעָדֵי אוֹרְחָא דְעָדָן בְּאַרְעָא דִי אִם יֶחֱזֵי גַרְמָא דֶאֱנָשָׁא וְיִבְנֵי לְוָתֵיהּ צִיוּנָא עַד דְיִקְבְּרוּן יָתֵיהּ דִי מְקַבְּרִין בְּחֵילַת אִתְרְגוּשַׁת גוֹג:

ועברו. וכאשר יעברו האנשים העוברים בארץ בדרך מהלכם:

וראה. אם מי מהם יראה עצם מאדם יבנה אצלו דבר מה להיות לציון ואות למען ימצאוהו האנשים המובדלים המקברים:

עד קברו אותו. הציון יהיה עומד שם עד יקברו אותו המקברים הם האנשים המובדלים:

אל גיא. בגיא המון גוג יקברוהו במקום כל הפגרים:

ציון. סימן ואות כמו מה הציון הלז (מ״ב כג):

ועברו, אחר ז' חדשים כשיעברו העוברים וראה עצם אדם (כי לא יהיה עוד עצם שיש עליו בשר רק עצם לבד) ובנה אצלו ציון שיוכר המקום וישמרו מקרוב אליו, אם מפני הטומאה, אם מפני הנגף, כי הנס הזה שלא יוזקו מן הנגפים לא יארך רק ז' חדשים, ולכן יבנה ציון ולא יגע בו עד קברו אותו המקברים הם ילקטו העצמות ויקברו אל גיא המון גוג: