בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃

בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל גוֹג אַרְעָא מָגוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי:

אל גוג ארץ המגוג. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל גוג אל ארץ המגוג:

נשיא ראש. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) ועל גוג יאמר שהוא נשיא גם על משך ותובל:

גוג. כן שם המלך:

המגוג. משך ותובל שמות אומות והיו מבני יפת כמ״ש בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס (בראשית י׳:ב׳):

שים פניך אל גוג, כבר התבאר למעלה (סי' ל"ב), כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א' מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים וחז"ל קבלו שג' פעמים יבא גוג על ירושלים. ופה באר שני פעמים והפעם הג' התבאר בזכריה (סי י"ד), וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נמולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישב ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה. לבא עליהם, וזה יהיה ע"י התעוררות מעם ה', וז"ש. הנני אליך גוג, כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם כי הרומיים המחריבים היו אז ראש להאומות שאח"כ נקראו השם הכולל אדום על שם אמונתם כמ"ש המפ' הקדמונים, וכמ"ש מהרי"א בספריו באורך. ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט: