וְאַעְבֵּיד יַתְהוֹן לְעַמָא חָד בְּאַרְעָא בְּטוּר קוּדְשָׁא דְיִשְׂרָאֵל דְיִשְׂרָאֵל וּמַלְכָּא חַד יְהֵי לְכוּלְהוֹן לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא וְלָא יְהוֹן עוֹד לִתְרֵין עַמְמִין וְלָא יִתְפַּלְגוּן עוֹד לְתַרְתֵּין מַלְכְּוָן עוֹד:
לגוי אחד בארץ. כשיהיו בארץ וחוזר ומפרש בהרי ישראל שם אעשם לגוי אחד ולא יהיו עוד חלוקים לשנים להיות יהודה עם לבד ועשרת השבטים עם לבד:
ולא יחצו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד. ר״ל עד עולם:
יחצו. ענין חלוקה כמו ותחץ לארבע רוחות (דניאל י״א:ד׳):
ועשיתי אותם בעת שהיו בארץ יהיו גוי אחד, ויהיה מלך אחד על כולם שתחלה ימלוך משיח בן יוסף על כולם, כמ"ש ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ולא יהיו עוד כי תחלה היו לשני גוים ע"י שעשרת השבטים עבדו עכו"ם ועזבו את מקדש ה', זה לא יהיה עוד כי כולם יעבדו את ה' וגם תחלה היו לשני ממלכות ע"י חילוק המלכות בין בימי איש בושת בין בימי ירבעם ואילך, עז"א ולא יחצו עוד, כי בין בעת שימלוך משיח בן יוסף ימשך יהודה אחר אפרים, ובין אח"כ שימלוך בן דוד ימשכו כולם אחר בית דוד, ועז"א שני פעמים עוד:
