יְחֶזְקֵאל ל״ז · י״א

וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם גַרְמַיָא הָאִלֵין כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אִינוּן הָא אִינוּן אָמְרִין יָבִישׁוּ גַרְמָנָא פְּסַק סַבְרָנָא אֲבַדְנָא לָנָא:

כל בית ישראל המה. ר״ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה:

הנה אומרים. מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א״כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאול׳ הואיל ואנו נכרתו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאלו יאמרו ומה א״כ תועלת לנו עם הגאולה:

נגזרנו. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג׳):

ויאמר אלי בן אדם, באר לו הנמשל שהעצמות האלה הם בית ישראל, שהם יבשות מאד ואין להם הכנה לתחיית הגויה הכוללת, כי לא נשאר להם קוסטא דחיותא, לא מלך ושרים לא גבורה והתעוררות חיל, עד שהם בתכלית היאוש שאומרים שהעצמות נתיבשו ואבדה כל תקוה, כי התקוה היא הקוסטא דחיותא, וגם נגזרנו ונפרדנו מן כלל עצמות הגוף, וגם אין להם קוסטא דחיותא מצד המע"ט שהם דומים כאלה העצמות שלא היו מוכנים לתחייה ע"י רוע מעשיהם, ובכ"ז אינם כגוף שנתבלה ונעשה רקב, כי העצמות קיימות וכלל האומה עומדת לעד, רק נתפזרה לארבע רוחות השמים: