בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃

בַּר אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יָתְבִין עַל אַרְעֲהוֹן וּסְאִיבוּ יָתָהּ בְּאוֹרְחָתְהוֹן וּבְעוֹבָדֵיהוֹן כְּסוֹאֲבַת אִתְּתָא טוּמְאָה הֲוַת אוֹרְחַתְהוֹן קֳדָמָי:

כטומאת הנדה. כמו טומאת הנדה שעי״ז היא מרוחקת מבעלה כן היתה דרכם טמאה לפני עד להרחיקם:

ובעלילותם. במעשיהם: