יִשְׁגּ֤וּ צֹאנִי֙ בְּכׇל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַ֖ל כׇּל־גִּבְעָ֣ה רָמָ֑ה וְעַ֨ל כׇּל־פְּנֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ נָפֹ֣צוּ צֹאנִ֔י וְאֵ֥ין דּוֹרֵ֖שׁ וְאֵ֥ין מְבַקֵּֽשׁ׃

טְעוֹ עַמִי בְּכָל טוּרַיָא וְעַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְעַל כָּל אַפֵּי אַרְעָא אִתְבְּדָרוּ עַמִי וְלֵית דְתָבַע וְלֵית דְבָעֵי:

ישגו צאני. ולזה המה תועים בהרים ובגבעות ואינם יודעים אנה הם הולכים:

ואין דורש. לאספם יחד:

ואין מבקש. את האובדת ר״ל בעבור זה הלכו בגולה והשחיתום העובדי כוכבים והנה הולכים נעים ונדים ואין מי מחזירם למוטב למען יהיו נושעים:

ישגו. ענין תעייה בדרך כמו משגה עור בדרך (דברים כו):

ישגו צאני עדיין היה אפשריות שיחזרו מעצמם למקומם ויתקבצו, אבל ע"י הניפוץ שגו לעלות אל ההרים, ומשם אל הגבעה שתחתיו, (כמ"ש (ירמיהו נ׳:ו׳) צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם, שע"י שעלו להר וירדו לגבעה נשכח מאתם מקומם) ועי"כ על פני כל הארץ נפצו צאני כי שכחו רבצם, ואין דורש ואין מבקש, כי כשנאבדו הצאן ילך הרועה לבקשם, וכשלא ימצאם יתחיל לדרוש מאת האנשים אם לא ימצאום אדם שיתן סימנים וישיבם לו, ולא לבד שאין דורש מאת המוצא האבדה, כי גם אין מבקש את האבדה כלל: